ŷ������

dnf 33%

לעשות לספר dnf זה מבעס.
לעשות dnf לספר שהדירוג שלו גבוה יחסית, ויש לו שם מגניב כמו "מועדון הרצח של יום חמישי", עם תיאור עלילה שנשמע ממש חמוד, ועטיפה סטייל "רעל ותחרה" זה מבעס עוד יותר.

ועם זאת- הקצבתי לעצמי לקרוא 33% מהספר לפני שמחליטה לנטוש, בתקווה שמשהו ישתנה והוא פתאום "יתפוס" אותי.

זה לא קרה.

אבל 2 דברים כן התחוורו לי.

האחד, עם כל חיבתי לספרי מתח, אני מוצאת שיש לי פחות ופחות סבלנות לספרי מתח שאסטרטגיית הכתיבה שלהם היא להציף את הקורא בשפע של דמויות ולהג אין סופי (!!!) ובאין סופי אני מתכוונת לאין סופיייייייייייייי של מחשבות הגיבור או המחשבות של הדמויות השונות שהסיפור מסופר מנקודת מבטן במטרה לייצר אצל הקורא עומס מידע שירחיק ויטשטש אותו ממה שחשוב באמת.

למעשה זו בגדול האסטרטגיה של רוב ספרי המתח.
אבל בעוד שיש כאלה שמצליחים לשמר רמת מתח גבוהה ועניין גם בפרטים (שאחר כך מתגלים כלא רלוונטיים), כאן האסטרטגיה היא ממש של "מחט בערימה של שחת".

וב"שחת" אני מתכוונת לערימה של גבב מילולי , משעמם, טרחני, מלהג, מציף ובלתי נפסק.
אין פה סיפור.
יש פה הצפה מכוונת של אינפורמציה מיותרת ומשעממת.

זה אפיין לצערי את "קריאת הקוקיה" של רולינג שנטשתי לא מזמן, ולצערי זה מאפיין גם את הספר הזה.

כל העסק היה טרחני מידי בעיני, ומידת החינניות של הקשישים שמצליחים "לעבוד על כולם" ולחקור בעצמם תוך שהם מושכים בחוטים מאחורי הקלעים- לא הפכה את הקריאה לנעימה ומענגת יותר על אף הפוטנציאל הקומי שבה.

הרגשתי ככה ב 10%
הרגשתי ככה ב20%
בשלב מסויים קיבלתי החלטה לא לנטוש ב 25% אלא לקרוא את כל השליש הראשון, כי בעסה לעזוב.

ב33% כשהבנתי ש:
א. אין לי סבלנות לסגנון הכתיבה הזה
ב. סגנון הכתיבה לא הולך להשתנות באופן פלאי בהמשך הספר

הבנתי שהגיע הזמן לנטוש.

הדבר הנוסף שהתחוור לי ( יותר נכון התחזק אצלי כעמדה של קריאה ביקורתית ) - יצירה טובה, אמורה לתפוס אותך משלבים מוקדמים שלה.
יצירה שמבחינתי לא מצליחה לייצר אצלי פסיק של עניין גם אחרי כל השליש הראשון שלה, היא פשוט לא מספיק מוצלחת.

וכך הספר ננטש.