ŷ������

“הרבה שנים כתבתי למגירה, ויש לי איזה לקט סיפורים קצרים שלא היה לי אומץ לעשות איתם אף פעם שום דבר, אז פזית אמרה: 'אני אעזור לך להוציא את זה לאור גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה', במילים האלה היא אמרה. היא לקחה ממני את הקובץ וכשהיא התחילה לעבור על הסיפורים היא נתקעה במילה השנייה או השלישית, אני זוכרת מה היתה המילה, זה היה 'אמ...' זאת אומרת ביטוי של היסוס, גמגום כזה. היא אמרה לי: 'זה לא עברית, בעברית לא כותבים ככה ולא אומרים ככה, בעברית כשמגמגמים אומרים אה, לא אומרים אמ. כשזה לא אותנטי, אז זה לא עובר, אני נתקעת כבר כאן.' ואז היא אמרה: 'אני הרי לא אוכל לקרוא את זה, אני לא אצא מזה. אני אעביר את זה לעליזה ציגלר, היא גם תוכל להוציא את הסיפורים לאור אם היא תחליט שזה מתאים.' פזית היתה יורדת לקוצו של יוד. היא לא היתה יכולה אחרת. נדמה לי שעליזה ציגלר לא קראה את הסיפורים אלא העבירה אותם ללקטורית שלא אהבה אותם. נעלבתי עד עמקי נשמתי.”
― יעל נאמן, היה היתה

“פזית עבדה בשגרירות האמריקאית, היא עבדה בתרגום של קטעי עיתונות שקשורים לחדשות. בתקופה הזאת היא גרה ברחוב ויזל, והיא היתה עולה אלי לפעמים בדרך מהסופר עם השקיות ואומרת: 'אני לא יכולה יותר, אני לא מסוגלת להמשיך לעבוד בתרגום הזה', ואמרתי לה: 'אבל יש לך עבודה, העבודה מפרנסת אותך.' היא עבדה שם הרבה שנים, אבל בסוף הרימה ידיים והתפטרה. היא עזבה כי היא אף פעם לא היתה מסופקת. היא תמיד הרגישה שהתרגום לא מספיק טוב, והמחשבות האלה היו מטריפות אותה.”
― יעל נאמן, היה היתה

“היא אמרה לי בשיחה הזאת, האחרונה: 'מה הרופאים האלה בסך הכול רוצים? הם רוצים לכתוב מאמר לכתב עת או הרצאה לאיזה כנס, יש להם את הרצון לכתוב ויש להם את הידע הרפואי, אבל אין להם מושג ירוק איך לכתוב משפט, וזה טקסטים באנגלית, כי זה הולך לפרסום בכתבי עת שם, ואי-אפשר להוציא את זה ככה. זה לא עובר בשום צורה.' אז היא ישבה וערכה להם שם טקסטים”
― יעל נאמן, היה היתה

“היא לא היתה מוכנה להוציא את זה מתחת ידה. זה עינה אותה נורא, כי היה ברור שזה אבסורד מוחלט - בגלל מילה אחת שפזית לא מצליחה להחליט עליה אי-אפשר להוציא את הספר. בסופו של דבר היא פשוט ביקשה שנפטר אותה, כדי לגאול אותה מזה, וככה זה נגמר”
― יעל נאמן, היה היתה

“לא התחקיתי באופן ישיר אחרי הספרים והסופרים שפזית אהבה, לא שאלתי את האנשים שנפגשתי איתם אם הם יודעים וזוכרים מה פזית אהבה. התייחסתי לזה רק אם זה נשר כמו עלה מדבריהם. אני לא אוהבת רשימות של ספרים. יש ברשימתיות שלהן משהו הפוך כל כך מהאופן שבו ספרים נצברים ונספגים וממשיכים לנזול ולהשתרשר זה מזה ומהחיים עצמם בחיי קריאה של אדם.”
― יעל נאמן, היה היתה